וִיטִילִיגוֹ או "לויקודרמה" היא מחלת עור אוטואימונית שבה מאבדים אזורים מסוימים של העור את צבעם והעור הופך בהיר. האקדמיה ללשון העברית ממליצה לקרוא למחלה זו "בַּהֶקֶת" ולעיתים היא מכונה גם במילה המקראית "בַּהֶרֶת", אף כי ייתכן שבמקרא (ספר ויקרא פרק י"ג) לא היה מדובר בתופעה. המלנוציטים הם תאים בגוף האדם אשר אחראיים על יצירת המלנין, צבע העור. הכתמים הלבנים על העור נוצרים בדרך כלל כתוצאה ממחלת חיסון עצמי, כאשר הגוף תוקף את אותם מלנוציטים, ובעקבות התקיפה, התאים לא מסוגלים לייצר את המלנין.

החולים במחלה עלולים לסבול מפגיעה בתדמיתם בעקבות השינוי בגוון העור. המחלה אינה מדבקת ואינה מסוכנת. ישנן ארצות, כמו הודו למשל, שבהן סובלים החולים מנידוי חברתי. הטיפול במחלה נעשה באמצעות שיזוף במנורות UVB במרפאות פוטותרפיה מיוחדות, לפעמים בשילוב עם פסוראלן, ויטמין D3 או קורטיזון.

תסמיני המחלה

כאחוז אחד עד שני אחוזים מהאוכלוסייה סובלים מהמחלה. כמחצית מהחולים יפתחו את המחלה לפני גיל 20. ב-20% מהמקרים יש בן משפחה נוסף שלוקה במחלה. למעטים מהם מתלווה גם מחלות חיסון עצמי אחרות (מחלות בהן הגוף נלחם ופוגע בעצמו).

אף על פי שאין הוכחות חותכות, יש המשערים היום שמדובר במחלת חיסון עצמי שבה נוצרת תגובה דלקתית כנגד תאי הפיגמנט בעור. חוקרים אחרים טוענים שהסיבה היא הצטברות של פרוקסידים (מולקולות חמצן פעיל) ה"מרעילות" את המלנוציטים ופוגעות בפעילותם. ברוב המקרים המחלה מתפתחת במהירות, ותסמיניה הם כתמי עור לבנים שגדלים בקצב מהיר. התופעה יכולה להיעצר לתקופה ארוכה ואחר כך להתחדש שוב. בחלק מהחולים שטחי ההתבהרות קטנים ובאחרים נרחבים. הם עלולים להופיע בכל מקום בגוף, לרבות הגפיים והפנים לעיתים נדירות עשוי צבע העור לחזור לתקינותו גם ללא טיפול.

אצל חולים רבים התפרצות המחלה באה בעקבות אירוע טראומטי כמו תאונת דרכים, פגיעה של קרוב משפחה או מתח נפשי שחוו לתקופה מסוימת[1].

המחלה זכתה לפרסום משמעותי בציבור בעקבות ריאיון של מייקל ג'קסון בתוכניתה של אופרה וינפרי במהלך שנת 1993, במסגרתו סיפר הזמר כי הוא סובל ממחלה זו.

 

לקוח מתוך האנציקלופדיה החופשית - ויקיפדיה

קישור ישיר לערך